התרגשתי: ההמלצה שנתנה לי ספיר על הדרך לרישיון C1 שעשינו יחד

ככה ספיר המקסימה כתבה לי: 

"הי אילן! זאת ספיר, עשיתי אצלך שיעורי נהיגה על משאית בסוף 2020. עברו כבר ארבע שנים והרבה קרה בהן, במידה רבה תודות לך ולשיעורים שעשינו יחד, אז הרגשתי שאני רוצה לכתוב לך ולשתף אותך במה שקרה. 

אם אתה זוכר, הגעתי אליך כשהמדינה עוד היתה בסגרים ובידודים וכולם ניסו להבין איך לחיות עם הקורנה הזאת. גם אני ניסיתי להבין מה לעשות באותה תקופה. הייתי בת 21, קצת אחרי השחרור מהצבא, וכל התוכניות שהיו לי נחתכו. קצת לפני הסגר הראשון התחלתי עבודה בתור מנהלת משרד של עורכי דין. לא הרגשתי שזאת העבודה בשבילי, לא הרגשתי שאני תורמת מספיק או שהאווירה מתאימה לי. ידעתי מי אני, אני אוהבת טיולים, לא מפחדת לסחוב דברים או להתלכלך, אבל מצאתי את העבודה הזאת ופחדתי לאבד אותה אז נשארתי שם עד שהסגרים התחילו ולא היתה לי ברירה אלא לשבת בבית ולחשוב מה אני רוצה."

"בחודשים האלו הבנתי שכנראה שהעבודה שמצאתי במשרד לא בשבילי. דמיינתי את עצמי עושה משהו אחר. לא ידעתי עוד מה, והיום אני מבינה שזה בגלל שלא היה לי ביטחון עצמי שיאפשר לי לראות את עצמי מגשימה חלומות ועושה דברים שאני אוהבת. אז התפשרתי על עבודה שלא היתה נכונה לי. אבל כמו שכתבתי לך, בזכות הסגרים לא היתה לי ברירה אלא לחשוב והגעתי למסקנה שאני צריכה משהו אחר."

"הגעתי אליך אחרי שראיתי מודעה שלך באינטרנט. ראיתי את התמונה של המשאית, ואמרתי לעצמי – אולי גם אני צריכה להוציא רישיון למשאית? עוד לא ידעתי בדיוק מה אני אעשה עם הרישיון C1, ולמרות חוסר הביטחון שלי והחשש של מה יחשבו עלי אם אהיה נהגת משאית הרמתי אליך טלפון. ענית עם "הלו!" כל כך שמח ומרים, ממש שמעתי שאתה מחייך תוך כדי שאתה עונה לטלפון. זה גרם לי להרגיש בטוחה והעזתי וקבעתי איתך שיעור נהיגה על משאית."

"מי שפגשת בשיעור הראשון היתה בחורה מאוד שונה ממי שהייתי אחרי שעברתי את הטסט למשאית. נכון שהעזתי ובאתי לשיעור נהיגה למשאית איתך, אבל הפחדים שלי לא נתנו לי מנוחה. עד אז נהגתי על יונדאי i10, מה פתאום אני עכשיו אוציא רישיון למשאית של 12 טון? איך אדע לתפעל רכב ענק כזה? ומה אם אעשה תאונה? ומה החברות שלי יחשבו עלי שהחלטתי להיות נהגת משאית…? אני לא אשקר, בתחילת השיעור הראשון מתתי מפחד."

"אבל אתה אילן, לא רק שאתה מורה נהיגה למשאית בחסד, אתה גם מבין את התלמידים שלך, ואוהב אותם אהבת נפש. מיד ראית איפה אני נמצאת, ובאת כל כך חיובי וכל כך סבלני ותומך שלא היתה לי ברירה אלא לחייך יחד איתך. אמרת לי דברים כמו "אם אני מצליח לנהוג על משאית אז בטח שאת תצליחי", והבהרת לי שאתה איתי כל הדרך, ועברת איתי על כל דבר במשאית, ונתת לי לנהוג לאט עד שאצבור ביטחון… סיימנו את השיעור נהיגה למשאית הראשון כשאני מחייכת יחד איתך, ואפילו אמרתי לעצמי – 'וואו, אני יכולה לעשות את זה!'". 

"וככה המשכנו עוד בערך 40 שיעורים. לימדת אותי בסבלנות, באהבה, בכיף, בצחוקים – כמה צחקנו! וכל פעם שהפחד עלה לי לראש אתה זיהית את זה והזכרת לי שאני תותחית וחכמה ויכולה לעשות את זה! נכון שלא עברתי טסט ראשון על משאית, אבל את השני עברתי כמו גדולה, ואם לא היית שם ובונה איתי את הביטחון לא הייתי יכולה לעשות את זה!"

"אז אילן רק רציתי שתדע שהשיעורי נהיגה על משאית שלנו היו עבורי תקופה מאוד חשובה. למדתי על עצמי שאני חכמה, ואמיצה ויכולה לעשות מה שאני רוצה. קצת אחרי שקיבלתי את הרישיון למשאית מצאתי עבודה בחברה שעושה קווי חלוקה והתחלתי להרוויח כמעט כפול ממה שהרווחתי כמנהלת משרד. החלטתי לכתוב לך עכשיו כי אחרי כמה שנים בתפקיד הבוס שלי אמר לי שהוא רוצה לקדם אותי, ועכשיו אני מנהלת אזור ועובדים תחתי 8 נהגי משאית שכולם מבוגרים ממני!"

"אז המון תודה אילן, לא יכולתי לעשות את כל זה בלעדיך ובלי שהאמנת בי. היה לי חשוב לומר לך את כל זה ולהגיד לך תודה, ולכן אני כותבת לך את ההודעה הזו – מצטערת אם היא קצת ארוכה!"