בשנת 1992 אני (אילן) הצטרפתי לעסק של אבא ללימוד נהיגה, ועוזר לתלמידים ותלמידות לקבל רישיון נהיגה C1. הסיפור של העסק להוראת נהיגה מתחיל עוד קודם, הרבה שנים קודם, כאשר הוקם על ידי אבי – ישראל אוסטרייכר בשנת 1954.
בכתבה זו אספר לכם עליו, כיצד ההכוונה שלו דרבנה אותי להפוך למורה לנהיגה למשאית הכי טוב שאני יכול, והאופן שבו החזון שלו ממשיך איתי בעבודה עם כל תלמידה ותלמיד.
1954: התחלה צנועה, הצלחה גדולה
אבי, ישראל אוסטרייכר, נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1929. כמו יהודים רבים בתקופה זו, גם אבי ומשפחתו נפלו קורבן למאורעות התקופה, וחוו תלאות ואובדן במהלך השואה. סיפור חייו של אבי ומשפחתו מתקופה זו תועדו במספר ספרים וסרטים דוקומנטרים. הוא אפילו הצטלם ומסר את עדותו במסגרת פרויקט תיעוד הניצולים בהובלת סטיבן שפילברג. על כן בכתבה זו נתמקד בשנים שבאו אחרי מלחמת העולם השניה.
בסופה של המלחמה אבי עלה לארץ בגיל 18 ומיד התגייס לצבא. הוא נשלח לקורס מורי נהיגה מטעם צה"ל, ובשנים הבאות הכשיר את חיילי הצבא החדש לנהיגה ברחבי המדינה הצעירה שלנו.
בשנת 1954, זמן קצר אחרי שחרורו, הוא ייסד בית ספר לנהיגה. אבי קרא לבית הספר שהקים "כרמל" ולימד בו נהיגה על משאית קלה, משאית כבדה (סמי-טריילרים), אוטובוס, אופנוע ורכב פרטי. בשנים הבאות בית הספר לנהיגה "כרמל" גדל והתפתח. כדי לענות על הביקוש הגדול אבי העסיק מספר מורים לנהיגה. רבקה רעייתו (אמא שלי) עבדה כמזכירה ועזרה לו לנהל את בית הספר.
תלמידיו של אבי סיפרו שהוא היה מורה רגוע, אדיב וחם כלפיהם. במקביל, הוא היה דייקן וחד תפיסה. הוא יכול היה להבין במהירות את האופי של כל תלמיד, מהן הנקודות הדורשות חיזוק, ואיך לעזור לו להיות נהג טוב יותר. השילוב הנדיר בין נועם הליכות ומקצוענות חסרת פשרות שבו ניחן אבי הפך את בית הספר לנהיגה "כרמל" שהקים לאחד הגדולים והידועים באזור המרכז. תלמידים חדשים הגיעו מרחוק מדי שנה. כולם רצו ללמוד אצל ישראל אוסטרייכר, שנודע כאחד המורים הטובים ביותר לנהיגה בארץ.
דור חדש, חזון חזק: כך למדתי מאבי להיות המורה הטוב ביותר לנהיגה על משאית שאני יכול
אני נולדתי בשנת 1958. הבדיחה במשפחה היתה שאבי הסיע את אימי לבילינסון כדי ללדת אותי תוך כדי שיעור שהעביר לתלמיד. נולדתי לתוך העולם של לימוד נהיגה, ולא יכלתי להיוולד טוב יותר.
בשנת 1992 סיימתי קורס מורי נהיגה מתוך מטרה להצטרף לעסק של אבי. הלימודים הרשמיים ללימוד נהיגה נתנו לי רישיון וידע חשוב… אבל עבורי, הידע האמיתי איך ללמד נהיגה הגיע בזכות ההכוונה וההדרכה של אבי.
למדתי ממנו מערכי שיעור, טכניקות תקשורת שעוזרות להבין מה תלמיד צריך לחזק, ואיך לתת פידבק באופן נעים ובונה. למדתי ממנו איך להיות דייקן, איך לתכנן מראש ואיך לפעול באופן מחושב – על הכביש, עם התלמידים וגם בניהול העסק. למדתי ממנו כמה חשוב להיות רגוע, אדיב, לקחת דברים בקלות, לשאוף לעשות טוב לאנשים, ושמורה טוב הוא לא רק מעביר ידע, אלא גם מלמד את התלמיד על החיים.
במילים אחרות, קיבלתי ידע שבאופן אחר הייתי יכול לרכוש רק אחרי עשרות שנים על הכביש.
כיום, אחרי שגם אני מלמד כמה עשורים, אני יכול לראות כיצד החזון של אבי התווה עבורי את הדרך כבר מגיל צעיר. גם אני שואף ללמד ברוגע, באדיבות ותוך הפגנת כבוד לתלמידים. אם תלמיד עושה טעות אני משתדל להסביר בנועם איך יוכל להשתפר בפעם הבאה, ולמה חשוב שישים לב. אני מסביר לתלמידים מה ההיגיון מאחורי הדברים, כדי שיוכלו להבין את החשיבות של נהיגה נכונה ובטוחה, וגם ללמוד דבר או שניים על החיים תוך כדי התהליך.
אבי ישראל אוסטרייכר נפטר ב- 1/1/22 בגיל 93 המופלג. עד יומו האחרון הוא אהב את התלמידים ואת אמנות לימוד הנהיגה על משאית. החזון והערכים שיצק ליסודות העסק שלנו מלווים אותי כל יום, כאשר אני מכשיר את דור העתיד של נהגי המשאיות של ישראל כיצד לנהוג בביטחה ובאדיבות על כבישי ארצנו שהוא כל כך אהב.
———–
(כתבת בלוג מספר 3)
